ביהמ''ש על יהודה פרץ: חשש למעשים פליליים ולהפרת אמונים

   בית המשפט השלום בתל אביב, דחה (24.4) את תביעת הדיבה שהגיש יהודה פרץ -  יו"ר וועד  עובדי נמל התעופה רמון באילת, כנגד רשת מדיה בע"מ (ערוץ 13) והכתב אביעד גליקמן, לאחר שקבע כי הכתבה ששודרה אודות פרץ על כלל אישומיה החמורים, הוכחה על ידם ונהנית לפיכך מהגנת "אמת דיברתי". על פרץ הוטלו הוצאות משמעותיות בגובה 78,000 שקל.
   באפריל 2022, שודר בערוץ 13 תחקיר של אביעד גליקמן, שעסק בהאשמות חמורות שהעלו כבאים מתחנת הכיבוי בשדה התעופה, כנגד יהודה פרץ, ששימש בנוסף לתפקיד יו"ר וועד עובדי התחנה, גם כמנהל מחלקת הכבאים בנמל התעופה וכן שימש באותה עת גם כחבר מועצת העיר אילת (תפקיד ממנו פרש בהמשך). 
   התחקיר העלה שורת עדויות, מהן עלה כי פרץ עשה שימוש בפקודיו לצרכיו האישיים והטיל עליהם מטלות שאינן בגדר תפקידם, כגון ניקוי רכבו, הסעת בני משפחה, שימוש בצוות הכיבוי כמלצרים באירועים והובלות פרטיות עבורו.
   ביולי 2022 הגיש פרץ תביעת דיבה על סך 250 אלף שקלים כנגד הערוץ והכתב וביום רביעי שעבר (24.4), דחה השופט עדי הדר את התביעה, תוך שהוא מאשרר את עדויות הכתבה אחת לאחת וקובע כי פרץ אכן ניצל מרותו על פקודיו וכי עומדת לערוץ ולכתב הגנת "אמת דיברתי".
   בשלב הראשון קובע השופט כי הנתבעים הוכיחו כי אכן התקבל מכתב תלונה נגד פרץ אצל נציבות שירות המדינה בשל הטענות שהועלו בכתבה וכן הוכח כי פרץ נחקר בנושא, ואולם מעבר לנדרש, מציין השופט כי התובעים אף "הוכיחו במאזן ההסתברויות (את) נכונות הטענות".

   באשר לטענה לפיה פרץ "ניצל את הכבאים הכפופים למרותו לצרכיו האישיים, או למטלות החורגות מהגדרת תפקידם ככבאים, בין היתר כנהגי הסעות ומלצרים", מצא השופט כי פרץ סתר עצמו, מחד הכחיש את הטענה, אך מנגד, הוא ושני עדיו תארו את ההתנהלות בתחנת הכבאות כ"משפחה": "ביהמ"ש האמין לשני העדים מטעם התובע, שהם רואים בתובע "ראש המשפחה" כהגדרת העד מטעמו רן וכי הם לא ראו בבקשותיו ניצול, אלא פעולות למען "המשפחה" או "סחבקות"...(ואולם) מקום עבודה אינו "משפחה", או "סחבקיה", ועל מנהל לדרוש מעובדיו לפעול בהתאם לסמכויותיו ולהגדרת תפקידי העובדים. מכאן, שאין להחיל כללי "משפחה" במקום העבודה...ביהמ"ש קובע שמקור התלונות נגד התובע בכך שיש מי שלא קיבלו עליהם ההתנהלות "המשפחתית", אלא עמדו על כך שהם ואחרים יבצעו אך ורק פעולות בהתאם לחובותיהם כלוחמי אש", נפסק.

   בשלב זה עובר השופט לבחון כל אחת מהטענות שהועלו בתחקיר נגד יהודה פרץ: כך לגבי רחיצת רכבו הפרטי על ידי הכבאים, קובע השופט, כי לא רק שפרץ לא הגיש כל מסמך התומך בגרסתו לפיה הכבאים אמורים לנקות את מכוניתו הצמודה (בהיתר), הוא אישר כי אין נוהל כתוב בעניין זה ולא הביא אף עד מרשות הכבאות שיתמוך בטענתו זו. מי שכן תמכו טענתם היו הנתבעים שהציגו את נוהל תחזוקת רכבי הצלה וכיבוי אש, שמפרט את החובה לנקותם, אך אינו כולל ברשימה את רכבו הצמוד של פרץ שעה שהוא אינו נחשב לרכב מבצעי.  

   "הכתבה שפורסמה כללה עדויות בעל פה של מי שקולם ופניהם טושטשו כך שלא יזוהו. אחד מהמרואיינים אמר "אנחנו מפחדים, באנו לפה מתוך הבנה וידיעה שאם הוא ידע מי האנשים שבאו לפה ויעשה הכל כדי להתנכל להם ולהרע להם". כמו כן נאמר שהתחושה היא שהכבאים מהווים "מגן אנושי" של התובע. מדובר בהבעת דעה, או הבעת תחושה שחוו מי שהביעו הדברים, שממילא מוגנת. אולם, התברר מהראיות שיש לתחושות ידיים ורגליים. מהראיות עלה שהתובע שימש בזמנים הנוגעים לתביעתו הן כיו"ר וועד עובדי נמל התעופה באילת, הן כמנהל מחלקת הכבאים בנמל התעופה באילת והן כחבר מועצת העיר אילת. כפל התפקידים, ואף שילוש התפקידים,  יוצר חשש לניגוד עניינים וצבירת כח רב ועמד על כך מבקר המדינה בדו"ח שפרסם בעניין זה שצורף לראיות הנתבעים. בדו"ח נקבע שעל מי שמכהן בתפקיד ניהולי וכנציג בוועד העובדים בצוותא חדא  לנהוג בזהירות. ביהמ"ש קובע שהתובע לא נהג בזהירות המתבקשת. להפך, הוא צבר כח רב שכן הן יו"ר וועד העובדים של רשות שדות התעופה והן מנהליו ברשות נאלצו להביא בחשבון כוחו הרב בוועד עובדי הרשות...על חוסר זהירותו של התובע בעניין הפעלת כוחו הרב, תעיד הוראתו לכבאים להוציא את רכבי הכיבוי מנמל התעופה על מנת לשתק את פעילותו עקב העובדה שהוא נדרש להציג תג ע"י סורק כאשר ביקש להיכנס לשטח הסטרילי.  יתכן שהתובע צדק, כפי שטען בראיון לעיתון שצורף לראיות הנתבעים, שלא היה מקום לשנות נהלי האבטחה. אולם, השבתה מידית של נמל התעופה לארבעים דקות, שהסתיימה רק לאחר שיו"ר וועד העובדים הארצי של הרשות התערב,  מלמדת על חוסר זהירות בלשון המעטה של התובע בהפעלת כוחו הרב כמנהל וכנציג בוועד העובדים בעת ובעונה אחת. 
   התובע לא כלל בתביעה עילת תביעה לעניין תאורו כאדם מפחיד. התייחסות ביהמ"ש לטענה זו שהופיעה בכתבה באה ללמד על כך שמי שראה בו "ראש משפחה" מילא הוראותיו מרצון. אולם, לצד חסידיו ומקורביו, ישנם מי שנאלצו למלא אחר הוראותיו עקב חששם כי יאבדו מקור פרנסתם. ביהמ"ש קובע שמהראיות עולה שהיה ברור לכל מי שיעיז להמרות את פיו של התובע כי הוא מסכן קידומו ואף מקור פרנסתו עקב כוחו הרב של התובע, בשל ריבוי תפקידיו, כאשר הוא מארח בתחנה אישים פוליטיים בכירים, ומסיע אחמי"ם מנמל התעופה למלונות בעיר. אמנם, מי מאלה שהעזו למתוח ביקורת פומבית לא פוטר, אך שי, תומר ומוטי העידו שעקב ביקורתם, הם מצאו עצמם בתפקידים אחרים ברשות.
   להשלמת התמונה, ביהמ"ש יזכיר פעולות נוספות של התובע שמחזקות המסקנה כי היה יסוד לפחד מהתובע. לתצהיר תומר צורפה רשומה שהתובע שיתף עם ציטוט מברכת המינים ל"מינים ולמלשינים אל תהי תקווה". בעדותו אישר כי התכוון ברשומה ששיתף למרואיינים בכתבה. כמו כן, התובע אישר בחקירתו שלאחר שידור הכתבה, התקיימה אסיפה בתחנה בה נכחו גם סמנכ"ל ברשות מר אריה קדוש ויו"ר וועד עובדי רשות  שדות התעופה מר פנחס עידן, בה לטענת רן, העד מטעם התובע, נמתחה ביקורת על מי שהתראיין בכתבה. אם לא די בכל אלה, התובע ביקש מחלק מפקודיו, כפי שהעידו כפיר ורן, העדים מטעמו,  להעביר אליו הקלטות של קולות מי שחשודים בעיניו כמרואיינים בכתבה, לצורך ביצוע בדיקת השוואת קול עליה יפורט בהמשך. לנוכח כל האמור לעיל, ביהמ"ש קובע שהתנהלות התובע, לא רק שהייתה מפחידה, אלא עודדה אחרים שרואים בו ראש המשפחה להשמיע איומים בוטים בצורה מפורשת או מרומזת, לרבות באזני בני משפחת מי שאינם "נאמנים" לו, כפי שתואר קודם לכן לגבי הפניה לרעייתו של תומר. לכן, תחושות קשות של מי מפקודיו לפיה חשו כ"מגן אנושי" של הממונה עליהם מוגנות מכח ההגנה על פי סעיף 15 (7) לחוק איסור לשון הרע. בהמשך, ביהמ"ש יפרט עד כמה הביטוי "מגן אנושי" לעניין קידום ענייניו של התובע, גם אם אינו מזוקק ומדויק, מבטא תחושה של עובדים שנאלצו לשרת ענייניו האישיים של התובע.

   בכל הנוגע להעסקת כבאים בתפקידי מלצרות בעת אירוח אח"מים בתחנה,קובע השופט כי פרץ סותר עצמו, בעוד שבתצהירו הכחיש את הדברים, הרי שבעדותו אישש אותם ואף תמה מה רע בכך והוסיף וטען כי יש למחוא לו כפיים על שחסך בעלויות. ביהמ"ש דחה את הטענה וקבע כי פרץ לא תמך את טענתו של פרץ במסמך רשמי המתיר הפעלה כזו של כבאים ואף לא הביא לעדות מי שיאשש טענה זו מרשות הכבאות. 
באשר לאירוחו של  השר לביטחון פנים דאז, אמיר אוחנה, בתחנה (באותו אירוע שימשו הכבאים כמלצים), קובע השופט כי: 
   שכאשר מפקד תחנת הכיבוי מארח בתחנה שר, ופוליטיקאים אחרים, האירוח מעלה את קרנו בעיני האורחים ומכאן שמשרת את עניינו של התובע שהינו בעל תפקיד פוליטי, לצד תפקידו כמפקד התחנה, לצבור כוח פוליטי, בין אם בוועד עובדי הרשות ובין אם במועצת העיר אילת או בכל פעילות פוליטית אחרת נוספת של התובע. לכן, היה על התובע להציג אישור לקיום הביקורים בתחנה ואסמכתאות למימון האירוח.
   ביהמ"ש מסתמך על תגובת התובע עצמו עובר לשידור הכתבה לפיה הוא כמפקד התחנה הזמין אורחים, כדי לקבוע שהתובע הזמין את השר ולא קיבל הוראה לארח אותו מהממונים עליו, עובדה המעלה סימן שאלה לגבי התנהלות מנהל תחנת כיבוי ברשות שדות התעופה שמזמין שר לבקר אצלו ללא הצגת אסמכתא לקבלת אישור הממונים עליו. מכאן שהתובע ביקש לקדם עצמו פוליטית בוועד העובדים ובמועצת עיריית אילת, ויתכן שאף במסגרות פוליטיות נוספות, עת הזמין אורחים רמי דרג לתחנה תוך שהוא מורה לפקודיו להכין הכיבוד ולמלצר על מנת להנעים זמנו של האורח ללא צורך במציאת תקציב ציבורי לפעילות זו... למרות שהתובע התמקד בביקור השר בתחנה, להשלמת התמונה הכוללת לגבי ארוח פוליטיקאים בתחנה, יוזכר שבעדותו התובע אישר שגם סגני ראש עיריית אילת התארחו בתחנה, דינקין ומורדי (הכוונה לסטס דינקין ויהודה מורדי סגני ראש העיר אילת – ר.נ).

   בכל הנוגע להאשמה כי שלח כבאי להחליף את משחק האקס בוקס של בנו בחנות, קיבל השופט את עדות הכבאי, "נשאל ע"י בא כוח התובע מדוע הסכים לשיטתו לפגוע בכוננות המבצעית ולא התלונן וענה "אני נמצא במצב שאיני יכול להתלונן שאני כפוף אליו כי אני תלוי בו בקידום שלי וכמובן אם אגיד לא אז אני אוחרם ואני אהיה בבעיה חברתית ובתוך הארגון.""
   בכל הנוגע לטענה כי הכבאים נדרשו להסיע אלכוהול ברכב מבצעי לאירוע משפחתי של פרץ, קבע ביהמ"ש כי: "תמונת ארגזי האלכוהול ברכב מבצעי של תחנת כיבוי אש עליה מפקד התובע, מטרידה", אך לא מצא לקבוע ממצאים, אף ששני כבאים העידו על המקרה. 

   ביחס לטענה כי פרץ עשה שימוש באחד משני האמבולנסים המוצבים בשדה לשם שליחויות מינהלתיות, קבע השופט: "התובע התמקד בסיכומיו בכך שתמיד נשאר אמבולנס אחד בנמל התעופה לפי התקן כביכול. אולם, הוא לא הציג נהל או תקן שמאשר טענה זו לפיה אמבולנס אחד אמור להיות בנמל התעופה והשני לשוטט בין מסעדות בעיר אילת ולעניין זה ראו התמונה של אמבולנס שצילם אבי ליד מסעדת "מליסה דגים" בעיר אילת. בהעדר תקן שקובע אחרת במפורש, קיים נוהל הפעלה של אמבולנסים שהציגו הנתבעים, בו נקבע כי על מנת לעשות שימוש באמבולנס לצרכים רפואיים יש צורך באישור מיוחד של "מנהל נמל התעופה אילת/רמון, רא"ג תפעול, ורמ"ח הצלה וכיבוי אש". צא ולמד, מהאופן בו מקפיד הנוהל על הפעלה לצרכים רפואיים מחוץ לנמל התעופה עד כמה פסול השימוש באמבולנס לצרכים מנהלתיים באישור התובע (יהודה פרץ) בלבד. ביהמ"ש קובע ששני האמבולנסים היו אמורים להיות בנמל התעופה כדי שישמשו תוך שניות עד דקות לפינוי נפגעים מזירת אסון והפעלתם לרכישת מזון למשל, הרחק מנמל התעופה,  פסולה, לרבות עקב הפגיעה בכוננות הנדרשת לעניין התמודדות מהירה עם אסון".  עוד הוסיף ביהמ"ש, כי הטענות על שימוש באמבולנסים לצרכים אישיים הן ההאשמות החמורות ביותר שהופנו כלפי פרץ, שכן הן חורגות ממישור יחסי העבודה למישור הבטיחות.: "ביהמ"ש קובע על פי מאזן הסתברויות כי התובע אחראי לשימוש באמבולנסים לצורך נסיעות מנהלתיות ואף לטובת צרכים של בני משפחתו. זאת, על אף שהאמבולנסים אמורים להיות רק בנמל התעופה מוכנים ומזומנים לרגע שבו יתרחש אסון שיחייב תגובה מידית תוך שניות ודקות. אם בעבר נמל התעופה היה בליבה של העיר אילת, כיום נמל התעופה נמצא הרחק מהעיר ולכן המשמעות של המתנה לשובו של האמבולנס לנמל התעופה בזמן התרחשות אסון, ברורה", ובהמשך קובע השופט את אותו הדין גם לגבי השימוש הפרטי ברכבי הצלה מבצעיים: "גם בעניין ההסעות למלונות יש פגם בטיחותי שכן דו"ח מבקר המדינה משנת 2012 קובע את הברור מאליו שכל רכב מבצעי אמור להיות בכוננות בתחנה ומוכן להזנקה בכל עת ושימוש בכלי רכב מבצעיים למטרות שאינן מבצעיות הוא פסול מכיוון שהדבר עלול לפגוע בכוננות המבצעית של מערך הכבאות. כאמור לעיל, הדברים כיום נכונים שבעתיים לנוכח המרחק הרב בין נמל התעופה לעיר אילת".
   אך כנראה הקביעה החמורה ביותר מבחינת יהודה פרץ בפסק הדין היא זו הקובעת כי הגדרת מעשיו של פרץ בכתבה כחשש למעשים פליליים, "היתה הגדרה סבירה בנסיבות העניין". השופט מציין אף את הסעיפים העונשיים שהופרו לכאורה על ידי פרץ, ובהם הסעיף האוסר שימוש לרעה בכוח המשרה וסעיף המרמה והפרת אמונים הפוגעים בציבור. 
   בכל הנוגע לטענה בכתבה לפיה פרץ נהג להתערב במכרזים פנימיים, אף שהעדים נחקרו עליה בהרחבה, היא לא הופיעה בכתב התביעה של פרץ, שהודה מצדו בחקירתו כי נחקר בנושא בנציבות. לפיכך, לא מצא השופט מקום לקבוע בה ממצאים, אף שהוא כן טרח לציין כי "גם בסוגיה הזו העדויות הותירו רושם עגום". 

   השופט אף מצא לנכון לציין את העבודה העיתונאית שנעשתה, שעה שהנתבעים לא הסתפקו במכתב התלונה האנונימי לרשות הכבאות וטרחו וראיינו שישה עדים שאימתו את הטענות. "גם אם בפרט זה או אחר, יתכן והיה חוסר דיוק מסוים, בשים לב למספר התלונות שהוכחו וחומרתן, אין בכך כדי לסייע לתובע", סיכם השופט, שקבע כי הנושא עומד בתנאי הדורש "עניין לציבור" וכן כי הפרסום נהנה מהגנת "עיתונות אחראית", "מכיוון שביהמ"ש כבר קבע שקמה חובה עיתונאית לפרסם טענות לגבי ניצול עובדים בשירות הציבורי באופן לא נאות, במיוחד, כאשר פעולות אלה גרמו לפגיעה בכוננות המבצעית בנמל תעופה".
   לסיכום, דוחה השופט גם את טענת פרץ לפיה לא ניתנה לו שהות מספקת להגיב לכתבה והוא נדרש לעשות כן בתוך שעות ספורות. ביהמ"ש מצא כי פרץ לא ביקש תוספת זמן לתגובה והעביר תגובות לכל השאלות שהועברו אליו ואף הסכים לשידור הכתבה כפי שצוטט בשיחות מול הדוברת של הרשות. בשולי הפסק, דחה ביהמ"ש גם את הטענה כאילו העיתונאי הנתבע "מזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית" במטרה לבצע לו דה לגיטימציה ולעבודתו העיתונאית. "ביהמ"ש לא מצא קשר בין דעותיו הפוליטיות של התובע ובין התלונות נגדו", נקבע. 
   כאמור, נפסקו לפרץ הוצאות גבוהות במיוחד בגובה של 70 אלף שקל לטובת שכר טרחת הנתבעים ו-8,000 שקל הוצאות. השופט התייחס לכך והסביר כי המקרה נדרש לריבוי עדים ולשתי ישיבות ארוכות. ■

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת