מפסק דין שניתן לאחרונה (10.12) בבית הדין האזורי לעבודה בשבתו באילת, עולה תמונה של אפליית עובדים (חוקית) ברשתות של סופרמרקטים מקומיים הפועלים באילת, לעומת עמיתיהם, העובדים ברשתות מזון ארציות הפועלות בעיר. בעוד שעל האחרונים חל צו הרחבה קיבוצי המקנה להם זכויות סוציאליות שונות, הרי שהראשונים, קרי עובדי רשתות הסופרמרקטים הפרטיות הפועלות באילת, אינם כפופים לצו ההרחבה הארצי, שכן זה חל רק על רשתות ארציות.
מסיבה זו, נדחו מרבית ראשי הנזק שתבע לאחרונה עובד שעבד בין השנים 2011-2016, באחת מרשתות המזון המקומות באילת, ואשר טען, בין היתר, כי יש להחיל עליו את צו ההרחבה הקיבוצי, אף שעבד ברשת מקומית ולא ארצית. בין היתר, הוא דרש בשל כך משכורת 13 והפרשות לקרן השתלמות.
השופט יוסף יוספי, פסק כי צו ההרחבה הקיבוצי אינו חל על רשתות מקומיות, אלא רק על ארציות, שכן הצו חל רק על רשתות בפרישה ארצית, כשעל הסניפים להיות גדולים בשטחם מ-500 מ"ר, תנאי שגם כן לא התמלא בכל הנוגע לסניף בו עבד התובע, שהיה מקושר בכלל לשיווק מזון לבתי מלון ולא לצרכן הסופי ועבד במחסן ייעודי קטן יחסית.
עוד הוסיף השופט: "כי אין לקבל את טענת התובע אשר עלתה לראשונה בסיכומיו ולפיה העיר אילת נחשבת "לאזור בפני עצמו עקב מרחקה מהערים הקרובות אליה, שהן: ערד או ב"ש". יצוין כי בין העיר אילת לערים ערד ובאר שבע קיימים ישובים רבים באזור הערבה ובאזור הערבה התיכונה, לרבות אזורי ים המלח, וכן העיר דימונה."
בעלי רשת המזון האילתית טענו מנגד כי נסיבות התפטרותו של העובד היו שונות וכי סבו סביב הקמתו של עסק מתחרה לשיווק מזון על ידי אותו עובד, שלא טרח לציין את הדבר בפני מעבידיו שהופתעו. השופט קיבל את גרסת רשת המזון גם כאן לאחר שמצא לכך ראיות תומכות, בהן העובדה שהעובד פנה לרבנים וביקש מהם את ברכה לקראת פתיחת עסקו החדש. פתיחת העסק המתחרה, גררה פנייה מצדו של העובד לעובדים נוספים שיעזבו עמו לעסק החדש (שלושה סרבו אחד נעתר) והוא אף התעניין ברכישת ציוד מספקי הנתבעת. על כך הגישה החברה צו מניעה זמני ותביעה על תחרות בלתי הוגנת מצד העובד. צו ותביעה שהתייתרו בהמשך, מאחר והחברה שהקים אותו עובד נסגרה.
"התובע התפטר עקב זאת שפתח עסק מתחרה עם שותף, כאשר את ההכנות לכך ביצע התובע בעודו עובד בנתבעת. התובע ניסה ליצור מצג באמצעות מכתב מבא כוחו, לפיו מתלונן הוא על כספי הפנסיה, בעוד שבהליך דנן עלה שהתובע חש פגוע מהתנהגותו של בעל הרשת, שבחר ליתן תשומת לב רבה יותר לחברו של התובע שהובא על ידו לעבוד בנתבעת. למעלה מן הנדרש נציין כי גם לו היינו קובעים כי התובע היה מתפטר בדין מפוטר, לא היה מקום לשלם לו את פיצויי הפיטורים לאור התנהלותו והתנהגותו עובר להתפטרותו". נפסק.
בסופו שליום, מה שהכריע את הדין וגרם לדחייה של מרבית סעיפי התביעה שהסתכמו בסך של כ-645 אלף שקל, היתה כאמור אי תחולתו של צוו ההרחבה על רשתות מקומיות בענף המזון. טענות נוספות שנדחו נגעו להלנת שכר וכן לשעות נוספות שטען כי עבד, אך ביה"ד מצא כי לא הוכחו בפניו: "התובע לא הציג תשתית עובדתית מינימלית ביחס להיקף עבודתו ולא פירט ביחס להיקף השעות הנוספות להן טען. במסגרת עדותו העיד התובע כי היה בתפקיד בכיר בנתבעת עת ניהל את מחלקת הירקות (הסיטונאית). התובע היה מתמחר סחורות ומנהל משא ומתן על מחיריהן. לפיכך, התובע לא היה מחתים דוח נוכחות, וסוכם בינו לבין בעל הרשת, שהתובע יקבל משכורת גלובלית שבתוכה ישולמו כספים בעבור שעות נוספות", נפסק.
ביהמ"ש קיבל עמדת הרשת בחלק מטענותיה ומצא כי: "התובע לא היה עובד בחנויות הנתבעת בהן מכרו מוצרי מזון לקהל הרחב, אלא עבד במחסן הירקות והפירות אשר נמצא במקום שונה, בו שימש הן כמנהל והן כקניין של הרשת", ומכאן הוסקה בכירותו של אותו עובד במערך כוח האדם המקומי באילת.
מסיבות אלו נדחו דרישות עובד להפרשות לקרן השתלמות וכן משכורת 13 שהגיעו לו לכאורה בשל תחולת הצו הקיבוצי (הזכאות למשכורת 13 מגיעה החל מהשנה הרביעית לעבודת העובדת ברשת – ר.נ).
עם זאת, ביהמ"ש קיבל את עמדת סנגורו של התובע במספר נקודות. כך למשל הוא מצא כי לעובד מגיעים סכומים שונים בגין ניכוי שכר עבודה בגין היעדרות, פידיון חופשה שנתית והפרשות לפנסיה, שהסתכמו יחד לסכום של 103,400 שקל, שנפסק כי ישולמו על ידי הרשת לאותו עובד, זאת לצד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקל נוספים. ■
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת
