ג’אז מרפא נשמה

ותיקי העיר עוד זוכרים שכשעמדו לרדת לאילת הזהירו אותם החברים בזו הלשון: "למה אילת? אין שם כלום - אין מוסיקה, אין תיאטרון, אין קולנוע מה תעשו שם?". היו שענו שמספיק להם הים של אילת, אבל גם חובבי המוסיקה  שחיכו בסבלנות- זכו. לאט, מבלי לרוץ, הפכה אילת לעיר של פסטיבלים: פסטיבל ישרוטל קלאסיקאמרי, פסטיבל למוסיקה קאמרית שאירח מלון 'דן', פסטיבל ג'אז, פסטיבל גיטרות ועוד. אבל אין ספק שפסטיבל הג'אז, שהיה בין הראשונים והתקיים במלוא הדרו בנמל אילת, לבין המכולות, עם בריזת ים, היה כנראה הסנונית הראשונה, והוא חי וקיים עד היום גם בגרסת הקיץ וגם בגרסת חורף, והפך בגרסת החורף לסוף שבוע מופלא של ג'אז שרכש לו קהל אוהדים מכל הארץ, וגם אילתים לא מעטים נהרו ונוהרים אליו וזוכים להנחות מיוחדות.

ג'אז כחול לבן

בפסטיבלי ג'אז קודמים, זכו אורחי האירועים ליהנות מכוכבים בינלאומיים ידועים. השנה, בשל אירועי השביעי באוקטובר והמלחמה הנמשכת בכמה חזיתות, לא הגיעו כוכבים רבים מחו"ל, אבל הפסטיבל שהתקיים ונשען בעיקר על אומנים ישראלים, הוכיח לנו האורחים שהגיעו, והיינו הרבה, שיש בישראל כוחות מוסיקליים רבים ומשובחים מספיק כדי לקיים יותר מפסטיבל אחד, ורבים מהישראלים שהשתתפו בפסטיבל השנה נמנים על אומני ג'אז מפורסמים בעולם, ולהם קריירות מזהירות בארצות רבות. למרות המצב הבלתי אפשרי שאנו נמצאים בו, הגיעו גם אומני ג'אז כמו גבריאל ג'רוסי נגן המפוחית הווירטואוז מברזיל שבא לארץ במיוחד עם הטריו שלו לפסטיבל כדי להביע הוקרה לארצנו הקטנטונת ולספק לה טיול במחוזות ברזיל. כמוהו הגיעה לארץ מלכת הזמר הלטיני וזוכת פרס גראמי ופרס הגראמי הלטיני - איימי נוביאולה שבין תאריה הרבים גם מוגדרת - כחלוצה נשית אפרו-לטינית במצעדים ובספוטיפיי. נוביאולה הגיעה עם החמישייה האנרגטית שלה, למופע נשמה לטיני בתוכנית שכללה שירים שבחרה מכל הקריירה רבת השנים שלה. לא מיותר לציין, כי נוביאולה מגיעה מקובה, וההרכב מעורב: אחד מקובה, שניים מברזיל, שלישי מניו יורק ורביעי מקולומביה - וכולם הגיעו עם איימי למופע שלהם אחרי סיבוב באירופה רק כדי לבטא את אהדתם ותמיכתם בישראל. 

אהבה ללא גבולות

המופע הפותח של הפסטיבל השנה הוקדש באהבה ובגעגועים לדובי לנץ ז"ל ולירושה המוסיקלית הנפלאה שהשאיר לנו איש הרדיו הנצחי והאלמותי: אהבה ללא גבולות. גרסת החורף של הפסטיבל הוקמה ביוזמתו של דובי לנץ ז"ל, שניהל אותו מוזיקלית משנת 2011. דובי, שהיה בעל חושים חדים לזהות איכות וטעם מוזיקלי יוצא דופן, הספיק לעבוד על התוכנית האמנותית של הפסטיבל עד לכתו בקיץ האחרון. המופע הפותח של הפסטיבל מוקדש לזכרו. רק לעתים נדירות אנחנו זוכים להכיר איש מקצוע בתחום התרבות, שלמרות שאינו מוסיקאי בעצמו, הייתה לו השפעה כה משמעותית על העשרת הטעם והידע התרבותי של כמעט מדינה שלמה ומעבר לה. אל הבמה התקבצה ובאה שורה יוצאת דופן של אומנים כדי להודות לדובי על כל החלומות שעזר להם ולרבים אחרים להגשים, וביניהם - אלי דג'יברי, ז'וקה פרפיניאן ומרסלו נמי, יסמין לוי, מאיה בלזיצמן ומתן אפרת, עומרי מור ועומר אביטל, רונה קינן, תום אורן. היה פיוז'ן מעניין מאוד.
עוד ביומו הראשון של הפסטיבל האזין הקהל להרכבים רבים ביניהם נהנינו מהמופע דיויד ברוזה ועומר אביטל עם הטריו שלהם. ברוזה הפתיע עם הרפתקה מוסיקלית חדשה ומרגשת, וכהרגלו בקודש, הוא חבר למוסיקאים הטובים ביותר בתחום כדי להגשים אותה. הכל התחיל לפני כשלוש שנים בניו-יורק, שם פגש ברוזה את הבסיסט והמלחין עומר אביטל, ברוזה התארח במועדון הג׳אז של אביטל בברוקלין ומשם נסללה הדרך לשיתוף הפעולה יוצא הדופן הזה. לטובת המופע הקימו השניים הרכב ג׳אז צעיר ומוכשר, בניהולו המוסיקלי של אביטל, ויחד הם פגשו את הרפרטואר האהוב והמוכר של ברוזה, אבל הפעם בלבוש ג׳אזי ומהודק. ובלילה בלילה אי שם במועדון הג'ספר, חגגנו עם הרכב המוסיקאיות Deswa That's what she said) ) שהזיז את הגוף והרקיד את הנפש, ולהפך. ההרכב בן 7 החברות (טוב נו, אחד מהם הוא בסיסט) הגיש שילוב משמח של אפרוביט, סאונד פ׳אנקי של שנות ה-70, פסיכדליה ומוסיקה ישראלית מעודכנת.

אסף אמדורסקי קיבל כחול

ביום שישי בצהריים, התקבצנו בפביליון בהרודס למופע של אסף אמדורסקי שכלל את שיריו של אביו בני וכשהוא מלווה על ידי הרכב של בס, שירה וגיטרות. אמדורסקי החליט לצאת למסע בתחנות חייו המוסיקליות של אביו (שנפטר לפני כשלושים שנה), כדי להעניק להם במה חדשה ומוקפדת. מגובה בהרכב נגנים צעיר ומשובח לקח אותנו אמדורסקי אל הפנינים (המוכרות יותר וגם כאלה שמעט פחות) ברפרטואר הכביר שהותיר לנו בני ז"ל, תוך הסברים בין השירים. בהופעה פגשנו משיריהם הבולטים של הדודאים, שלישיית גשר הירקון, השלושרים, הטוב הרע והנערה, כמו גם שירים מאלבומי מופת שאמדורסקי האב הפיק לחלונות הגבוהים ולאחרים. אל ההרכב הצטרפה גם יעל קראוס כזמרת אורחת. וכאן רבותיי וגבירותיי – הקהל הצביע לשיר בר' של אז. היה אופטימי ושמח.

מאיה בלזיצמן הצ'לנית והזמרת בעלת הקול המכושף כמלאך והשליטה שלא תסולא בפז בצ'לו (מתחה את גבולות יכולתו של הצ'לו לרמת גאוניות מוסיקלית) ושותפה למופע הפסנתרן תום אורן, שניהם מלחינים ונגנים מהשורה הראשונה, הקסימו את הקהל במופע אלמותי. שיתוף פעולה מיוחד במינו ומושלם (בפעם השלישית) הביא לבמה באהבה רבה מופע שעבר דרך מוסיקה קלאסית וג'אז שכלל לחנים שלהם כמו גם עיבודים מקוריים ליצירות ג'אז מפורסמות. ("אחד המופעים הכי טובים שראיתי, דמעתי מאוב התרגשות ב.ח).
והיו גם קטיה טובול עם יונתן לוי קונטרבס ועופרי על התופים שהגישו לחנים מבוססים על מוסיקה קלאסית מעובדת בהרמוניות מעולם הג'אז, והיה גם יוני רכטר הוותיק והאהוב שניגן, יחד עם ברק מורי על הקונטרבס ויוני כספי על התופים, יצירות משלו וגם סטנדרטים וקטעי ג'אז שהוא אוהב במיוחד. 

פורטה, פיאנו

כמובן שלא החמצנו את המופע של אלי דג'יברי על הסקסופון ושי מאסרו על הפסנתר, שני מוסיקאים מופלאים מובילים בעולם המוסיקה. במופע בכורה שנוצר במיוחד לפסטיבל, ביצעו השניים יצירות מקוריות שנכתבו במיוחד למפגש המשותף, יצירות מקוריות של הצמד מתקופות שונות שעובדו במיוחד לדואט החדש, וגם כמה סטנדרטים מוכרים שהשניים אוהבים לנגן. היה זה מפגש מוסיקלי אנרגטי וכריזמטי בין שני מוסיקאים שמנגנים את ה״Piano״ הכי שקט, ה״Forte״ הכי חזק ואת כל מה שביניהם. בסופה של הופעה, הקהל לא נתן להם לרדת מהבמה וסרב לעזוב את האולם.
ועוד לא אמרתי כלום על ההופעה של רמי קליינשטיין שכמעט אין שיר שהלחין ושר שמישהו בישראל לא מכיר. רמי הופיע עם הרכב שכלל קלידים ועיבודים - עידו זלזניק, ניצן בר - גיטרה, בנצי גפני –בס, קרן טפרברג – תופים, גלעד רונן – כלי נשיפה ומתי גלעד - הבסיסט, שיחד הפכו את ההופעה לחגיגה של קצב, איכות מוסיקלית ושירים מדהימים של רמי קליינשטיין שלא הותירו רבים מהקהל בכיסאותיהם. בהופעה התארחו גם דורון טלמון ומתי גלעד (״ג׳יין בורדו״), חברי אחד ההרכבים הכי מצליחים ואהובים בישראל של השנים האחרונות, שהטעינו את ההופעה באיכויות פולקיות ובלוזיות בחיבור חדש ומשמח עם קלינשטיין עצמו. הייתה זו חגיגת קצב של ג'אז ישראלי במיטבו. והייתה גם הפתעה במופע של רמי – הזמרת המקסימה מרינה מקסימיליאן בלומין, שלא רק כישפה אותנו בקולה המיוחד וביופייה - גם הצחיקה אותנו כשהודיעה שבאה להופעה בשמלת קטיפה אדומה צמודה, כי כך שמעה שצריך להופיע במופע ג'אז, וגם נשענה על הפסנתר משום שמישהו אמר לה שכך עומדים כששרים ג'אז.

והיו עוד ועוד הרכבים שקצרה היריעה מלהכיל, אך גרמו ללב לשמוח!
ועכשיו הגיע הזמן להודות לרשת מלונות 'ישרוטל', מלון הרודס, לתאגיד התיירות אילת, משרד התיירות, משרד התרבות והספורט, משרד הנגב והגליל והחוסן הלאומי, פורום הפקות, על שהם לא נחים על זרי הדפנה ומוסיפים להביא לנו פסטיבלים ומופעים חדשות לבקרים, קונצרטים ומופעים העוזרים למשתתפים בהם להחזיק את הראש מעל המים במציאות הקשה שלנו.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת