היכל התרבות

מאת: סימונה סולומון שאואט ● 27/9/2011 08:43 ● ערב ערב 2517
בסוף השבוע האחרון, ארחה רשת 'ישרוטל' בפארק 'תמנע' את מופעי פאזה מורגנה. שבע שנים, שבע הצלחות, קהל של אלפים שרותק אל מיטב האמנים והמופעים. השבוע אנו מביאים שתי ביקורות מהשטח של שניים מאירועי סוף השבוע בפסטיבל.
היכל התרבות



'פאזה מורגנה' 2011 - חווייה רב פעמית



תמונת כתבה


תמונת כתבה


שבע שנים שאני מלווה את מופעי 'פאזה מורגנה' ב'פארק תמנע'. שבע שנים שאני נהנית כל פעם מחדש להגיע לאתר המדברי הקסום, שיחד עם התאורה הכי נכונה גורם להתעלות נפש. יש משהו במקום הזה שעושה טוב לנשמה, המדבר הפתוח, ועם זאת העוטף, רוח הסתיו המדברית היבשה שהיא בדיוק במינון הנכון, המרחבים, התמונות המרהיבות בכניסה, דוכני האוכל המזמינים (ועם זאת יקרים בטירוף - מנת סושי קטנה - 35 ₪, מנת פרוזן יוגורט ממש אבל ממש קטנה - 25 ₪!), פינות הישיבה האינטימיות, המוסיקה המתנגנת ברקע, מופעי ריקוד ומוסיקה מותאמים בדיוק למופע המתקרב על צלע עמודי שלמה, האנשים הרגועים, רק שב, הבט סביב, לגום עוד לגימה מהיין האדום. מה צריך יותר מזה הבנאדם?...
ממש לא בא לי להרוס לכם את האידיליה, אבל בשנתו השביעית, למרות כל הקסם, היתה מעידה, לפחות בכל האמור למופע 'רפאלו אמרגו וחברים' בו נכחתי, וחשוב כאן לציין כי הייתי אורחת רשת 'ישרוטל' במופע, מה שלא אומר שאני חייבת רק לחלק שבחים.
רבות דובר על בואו של רפאל אמארגו (ולהקתו הכוללת רקדנים, נגנים וזמרים), אשר זהו לו ביקורו השני בארץ. חיכיתי בשקיקה להגעתו של אחד היוצרים הבולטים והמוכשרים בעולם בתחום הפלמנקו, כאחת שמתחברת מאוד לריקוד רב העוצמה הזה.
והנה היום המיוחל הגיע, יום שישי, הכל החל יפה - קוקטייל חגיגי ב'מלך שלמה', יין אדום, קאיפיריניה, בוטנים מסוכרים, והופ אני וחברתי על ההסעה לפארק תמנע. סיבוב דאווין וכמה מאזטים, ואנחנו מתקדמות פנימה, יחד עם ההמון, תרות אחר המקומות המסומנים. שורה 12.
ששש... המופע מתחיל, באיחור אלגנטי של כמעט 40 דקות, אבל הבריזה מדהימה, המדבר מחייך אלינו, אז מי אנחנו שנלין. הנה זה בא, המופע מתחיל, אך מה זה, בקול ענות חלושה. "נו טוב", אני מסננת לחברתי, "בטח זה השקט שלפני הסערה": חבורת הנגנים פוצחת בקטע נגינה מלאה בן יותר מ- 10 דקות ללא כל התרחשות נוספת על הבמה. הקהל, בשלב זה, עדיין סבלני. אך לא לעוד הרבה זמן. משורה 12, שהיא בערך באמצע היציעים שנבנו במיוחד לרגל האירוע, קשה לראות מה מתרחש על הבמה, תוסיפו לזה את התאורה העמומה מדי, התלבושות הכהות. ואם מדובר במוסיקת פלמנקו, הרי אין כמו הבעות פניהם המעונות של הזמרים והנגנים כדי לחדד את האווירה, במרחק שלנו - בקושי רואים בבואה. המופע ממשיך באותם צבעים אפלים, קודרים, תאורה עמומה, ואני מתחילה לזוז בחוסר נוחות בכיסא, וכמוני עוד המונים, שבחלקם הגדול עוזב בהפגנתיות את המקום תוך סינון קללות וצער על סכום הכסף הרב ממנו נפרדו ביחס למופע אותו קיבלו. אני תוהה, איך נתנו לכזה מופע לעלות בכזה מקום? זה מופע שמתאים לאווירה קאמרית, אולם קטן, בית קפה גדול ואפלולי, שישנה אפשרות לדיאלוג עם הרקדן והלהקה, שניתן לראות את הבעת פניהם האיובית של הזמרות שבורות הלב, ושל רקדניות הפלמנקו העוצמתיות. ואם כבר בארנה כל כך גדולה, אז קצת מחשבה, להביא עוד רקדניות, לשנות את צבעי התלבושות שיהיו מתואמים עם התאורה, קורטוב קונטרסט שהנייטיבס שיושבים בשורה 21, ועדיין לא עזבו את המקום בעצבים, יהנו. אתם יודעים מה, מה אני בכלל נכנסת לשיקולים של המפיק, האמרגן, המנהל האמנותי, מי אני? אולי אני לא מבינה גדולה בפלמנקו, אך כשחצי מהאנשים לא מרוצים זה אומר דרשני. טוב, אתם יודעים מה, איזה מסך ענק על ההר, שיראה לקצרי הרואי מה קורה על הבמה. הגזמתי הא? סבא'לה ליידי מסנן: "הם לא מתביישים לזלזל בנו ככה ולגבות הון תועפות"... וכמוהו עוד רבים. אני נשברת, מפצירה בחברתי שאם לא נרד עכשיו למטה, אפילו לשבת על הרצפה, אני עושה כמנהג העדר. היא עוקבת אחריי בצייתנות, והפלא ופלא, בשורה הראשונה במתחם הווי איי פי, שתי כיסאות ריקים. עכשיו מתחילה ההצגה. תענוג צרוף, אך עצוב שזה לעשירית מיושבי הקולוסאום. פתאום רואים פנים, הבעות, רקדניות פלמנקו באנרגיות מתפרצות, זמרת עם קול נשמה ופנים עצובות. אחח זה מה שציפיתי! מעבר לכך, תמוה בעיניי שמר אמארגו היקר מגיע ממש לקראת סוף המופע (לא קראו למופע רפאלו אמארגו וחברים... או אולי חברים מארחים את אמארגו לכמה קטנות). ונותן גראנד פינאלה שנמשך על פני כחצי שעה, והוא באמת עילוי, עם קואורדינציה וקצב מופלאים, אנרגיות מתפרצות שסוחפות את כולם. מעין יהודה לוי כזה מלא קסם ורקדן בחסד. בשלב מסוים, הוא מזמין לבמה את החבר הטוב שלו עידן רייכל לעלות ולשיר עם אחותו שיר מתוך אלבום חדש שהם עושים ביחד, והחגיגה נמשכת על הבמה, כשאמארגו לבוש לבן, בקטע סולו ואחר כך, כל הלהקה מצטרפת והאנרגיות בשמיים, עבור מי שקרוב. הוא באמת משהו מיוחד, ולדוברי הספרדית בינינו, היו כאלה שהתמוגגו למרות המרחק, כשגמעו את המילים של השירים. אבל קצת מחשבה...
חשוב לציין, כי הביקורת מתייחסת למופע אחד מתוך שלוש שהתקיימו בסוף השבוע האחרון וגם אם לא הייתי במופעים האחרים הרי שרשמים שקיבלתי מהשטח מעידים כי כנראה הפעם בחרתי במופע הלא נכון, כי בשאר המופעים השבחים היו לרוב. קורה. ולמרות הביקורת, זה עדיין לא גורע מיופיו של הפסטיבל. בכל מקרה, אין ספק כי לקחים שייעשו בשנה השמינית לפסטיבל, יעשו טוב לכל הצדדים.

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש